כללי ירושלמי- היחס לאגדה בירושלמי

אנחנו ממשיכים לעסוק בנושא היחס לאגדה בירושלמי. 

הזכרנו בשבוע שעבר את הירושלמי בסנהדרין, שאומר שאם יש ספק בדברי אגדה, עולים לבית דין הגדול בירושלים, והם דנים ומכריעים בדבר.

בהתאם לכך, אומרים בירושלמי שגם האגדות ניתנו בסיני (פאה א א): "רבי יהושע בן לוי אמר... מקרא משנה תלמוד ואגדה, אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו, כבר נאמר למשה בסיני."

זאת לעומת לשון הבבלי (ברכות ה): "ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם"? "לוחות" אלו עשרת הדברות; "תורה" זה מקרא; "והמצוה" זו משנה; "אשר כתבתי" אלו נביאים וכתובים; "להורותם" זה גמרא. מלמד שכולם נתנו למשה מסיני." הבבלי לא מזכיר את האגדות בכלל התורה שניתנה למשה מסיני. 

עוד בירושלמי (נדרים דף לה ע"א):  " "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב", אין לי עומדין אלא נידונין, שואל הלכות אגדות מניין? תלמוד לומר עמדו ועמדו." גם מי ששואל דבר אגדה עומד, כמו מי ששואל הלכה. 

דבר נוסף. בבבלי האגדות מובאות בשולי הסוגיות, מתוך הקשרים שונים. בירושלמי לעומת זאת, בהרבה מקומות, פותחים את הדיון בעניין מסויים, בביאור שורש הדבר בדברי אגדה.

למשל, בפרק רביעי במסכת ברכות, העוסק בענייני תפילה, בבבלי מתחילים מיד בדיונים הלכתיים, לעומת הירושלמי שפותח בביאור שורש התפילה.

דוגמא בולטת נוספת לכך, היא בתחילת הדיון במלאכות שבת. בפרק שביעי במסכת שבת המשנה מפרטת את כל מלאכות שבת. בגמרא שם דנים בגדרי המלאכות השונות. בבבלי מתחילים מיד אחרי המשנה לדון בדיונים הלכתיים שונים.

לעומת זאת, בירושלמי פותחים בדברי אגדה, על מקורם של לט המלאכות בתורה.

מעניין, שאגדה זו הפותחת את העיסוק במלאכות שבת בירושלמי, מובאת גם בבבלי, אבל בדרך אגב. בדף מט בשבת אומרים בבבלי שכמה חכמים דנו בעניין מענייני מוקצה. אחר כך מעירים, שאותו פורום של חכמים דנו בעניין נוסף, והוא האגדה שבירושלמי פותחים איתה את דיוני גדרי המלאכות. 

לימדונו רבותינו, שהחידוש של הישיבות ההולכות בדרכו של הרב זצ"ל, שבהן לומדים אמונה ופנימיות התורה, נובע מתוך המרכזיות שמקבלת האגדה בשיטת התלמוד הירושלמי.